"תימוכין קנייניים, פרויקט עתידי לפינוי בינוי אינו מסכל הרחבה נקודתית של דירה בבית המשותף"

עניין העתירה הוא במקרקעין שהופקעו בשנת 1953 מכוח חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), התשי"ג-1953 ,לטענת העותרים, המטרה הציבורית שבגינה הופקעו המקרקעין נזנחה, ועל כן יש להורות על ביטול ההפקעה והשבת הבעלות במקרקעין אליהם.

נקבע כי ועדת הערר שקלה בהחלטתה את השיקולים הרלוונטיים כאשר קבעה על סמך כל החומרים שהיו בפניה כי בנסיבות העניין אין מקום לדרוש את היטל ההשבחה אשר לא הורם נטל ההוכחה הראשוני להטלתו, מדובר בהחלטה ראויה וסבירה, הן בהתייחס להיבטים התכנונים והן בהתייחס לשיקולי מדיניות ציבורית וכלכלית שבבסיס היטל ההשבחה. לא נמצא כי מתקיימים התנאים המצדיקים את התערבותו של בית המשפט לעניינים מנהלים בהחלטה.

עניינו של פסק הדין הוא בטענות הצדדים, בעלי דירות בבית משותף, בהליך של תביעה ותביעה שכנגד, באשר להרחבות בניה ולשינויים ברכוש המשותף שנעשו לטענתם שלא כדין.

מה דינה של דירה בבית משותף שנבנתה לפני שנים רבות על חשבון מחסנים ורכוש משותף, שאינה מופיעה כדירה במסמכי הרישום ונבנתה ללא היתרים כדין.

"מאמר זה מציג זווית ביקורתית לגבי שתי החלטות של המועצה הארצית לתכנון ובנייה. במסגרת ההחלטות הללו קבעה המועצה מגבלות ואף איסורים על הוצאת היתרי בנייה מכוח תמ"א 38, במגרשים הסמוכים לתחנות המטרו העתידיות, מאחר שלשיטתה ההיתרים הללו עלולים לסכל תוכנית מתאר ארצית לתכנון מרחבי תחנות המטרו. תוכנית זו, המכונה: "תמ"א 70" מצויה בעיצומם של הליכי הכנה ואישור, אך טרם אושרה ואינה תקפה סטטוטורית".